RAP IN THE KASBA

אם למישהו היה נדמה כי לאסלאם התנגדות עקרונית למוזיקה, הרי שמספר הפסטיבלים והאירועים המוזיקליים, שעולים ברחבי העולם המוסלמי והערבי מוכיחים את ההיפך. דוגמא לכך היא מרוקו. החל משנת 1998 נערך בחודשי הקיץ בעיר קזבלנקה פסטיבל מוזיקה בשם  L’Boulevar במהלכו מתקיימים עשרות קונצרטים חופשיים לקהל הרחב במגוון סגנונות מוזיקאליים: היפ-הופ, רוק, פופ, ראפ, רגאיי וגם מוזיקה ערבית ומסורתית. 

בשנים האחרונים תומכת ממשלת מרוקו כלכלית וארגונית ביותר מ-400 התכנסויות תרבותיות מגוונות, חלקן הגדול  קשורים בכינוסים מוזיקאליים. כך למשל ניתן למצוא מדי שנה, פסטיבלים מוזיקאליים כמעט בכל עיר במרוקו. ואולם האופוזיציה האסלאמיסטית רואה בכינוסים אלה ניסיון להסיט את הנוער המרוקני מן הערכים המסורתיים החשובים. האופוזיציה מצידה, מביעה תרעומת על כך שהפסטיבלים והקונצרטים יוצרים עירוב בין נשים לגברים ומעודדים מיניות בחברה המקומית. לטענתם, תמיכת הממשלה והמוסדות הרשמיים בפעילויות אלה נועדה להסיט את תשומת הלב של הצעירים ממצבם העגום. שכן, בשנים האחרונות עלתה רמת האבטלה במרוקו בצורה משמעותית. באחרונה חשה גם האוכלוסייה העירונית והמשכילה במדינה את בעיית האבטלה הפוקדת את מרוקו. הגידול הניכר באוכלוסייה, במדינה שמונה 35 מיליון תושבים, מקשה על הממשלה לתת מענה לבעיות התעסוקה של האזרחים, דבר שיוצר תסיסה רבה בקרב האזרחים. 

הגורמים האסלאמיים במרוקו נוהגים לראות בציניות את האירועים המוסיקליים שנעשים בחסות הממשלה. כך לדוגמה נדיה יאסין, דוברת תנועת הצדק והצדקה האסלאמית, הנחשבת לתנועה האסלאמיסטית הגדולה במרוקו, טוענת כי:  “זה מזכיר את ימי רומא העתיקה: לחם וקרקסים על מנת שההמונים יהיו מרוצים”. לטענת יאסין האירועים מטעם הממשלה נועדו להסיט את תשומת ליבם של האזרחים מבעיותיה האמיתיות של החברה המרוקנית ובראשם האבטלה, העוני והשחיתות. 

ואולם בעיני רבים מאזרחי מרוקו מבטאים הפסטיבלים את הפתיחות והמודרניזציה שמאפיינת את המדינה בשנים האחרונות. שכן, מרוקו נחשבת לאחת המדינות היותר “מערביות” או “מודרניות” מבין מדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה. היא בעלת קשרים הדוקים עם מדינות כמו צרפת, ארצות הברית וקנדה. הצעירים והצעירות המרוקנים, בניגוד לרבים מבני גילם במדינות אחדות באזור, לבושים בסגנון מערבי, יכולים לשתות אלכוהול באופן חופשי וגלוי, ורבים מהם מבלים במועדונים בסגנון מערבי ו”מתמחים” בריקוד הטקטוניק (Tecktonik) הפופולארי מאד באירופה בשנים האחרונות. לפיכך הצעירים המרוקנים רואים בפסטיבלים דוגמת L’Boulevard הזדמנות לתת ביטוי לרגשות ולדרך החיים האמיתית שלהם. 

דוגמא בולטת לכך היא היחס למוזיקת הראפ. הראפ הוא סגנון מוסיקלי בו משתמשים צעירים על מנת לבטא את המצוקות ואת תחושות התסכול שלהם  במרוקו גדל בהתמדה. מספר הזמרים והלהקות היוצרות מוזיקת ראפ. בין הבולטים שבניהם ניתן למצוא את תאופיק חאזב (Taoufik Hazeb) המכונה “גס הרוח”. מוזיקת הראפ נחשבת ל”חתרנית” במיוחד ולפיכך המרוקנים מכנים אותה “מלוכלכת”. ואולם לאחרונה, הביע אחד השבועונים הפופולאריים במרוקו, Telquel, שביעות רצון גדולה מכך שהמלך מֻחמד השישי החליט לסייע כלכלית למספר קבוצות של אמני ראפ מרוקנים. 

לטענת  השאם אבכרי (Hicham Abkari), מומחה למוזיקה במרוקו ואחד ממארגני הפסטיבל בקזבלנקה, תופעת מוזיקת הראפ החלה בשנת 1999. עד אז, כמעט ולא הייתה קיימת “סצינה” של מוזיקת ראפ בממלכה הערבית האחרונה שלחופי הים התיכון. בדומה למה שהתרחש באירופה בתקופה זו, ארגנו מספר מוזיקאים מרוקנים תחרות לאומית של ברייקדאנס וראפ [הידועות כסוג של "מוזיקת-רחוב", ד.א.], בצורה של קרבות רחוב בין קבוצות של רקדנים או זמרים. הרעיון נוּסה בגרמניה ובצרפת ונחל הצלחה רבה. במרכז התרבות של סידי בליוט (Sidi Belyout) התכנסו מספר מצומצם של אמנים מהתחום. עד מהרה הפך כינוס זה למסורת אצל האמנים הללו והפך את המרכז הזה ל”מֶכָּה” של זמרי הראפ במרוקו. 

במקביל לעבודה על הפרויקט הראשוני, ניסו המארגנים להביא את הסגנון המוזיקאלי הזה לתודעת הצעירים המרוקנים, אולם הם נתקלו בחוסר היענות מצד הקהל. הסיבה לכך היא שחלק מהאמנים השתמשו בסגנון אלים, המכונה “גנגסטרי”, כלומר סגנון בעל המאפיינים של הראפ האמריקני (הכינוי הנפוץ להגדירם הוא gangsta-rappers). עד מהרה ניסו הראפרים המקומיים ליצור ראפ ייחודי, שינתק את הזהות של הראפרים המקומיים מן הסגנון הבוטה והאלים של זה האמריקני. צעד זה נעשה מכיוון שלצעירים מרוקנים רבים, בני השכונות בערים הגדולות, יש בעיה להזדהות עם כל מה שהוא מערבי. היות ורבים מודעים לעובדה שגם במערב מוזיקת הראפ הינה בעלת דימוי בעייתי, נוצרה תחושה קונספירטיבית כאילו המערב שולח למרוקו [או למזרח התיכון, או לעולם האסלאם] את “כל הזבל שהוא מייצר”. קישור מיידי נעשה לתיאוריות קונספירציה העוסקות באופן שבו נתפס הקשר בין המערב למזרח: סוג של מלחמת ציוויליזציות, נחשלוּת שמכוונת על ידי המערב ויצירת תלות של המזרח בו, ועוד כהנה וכהנה. 

הראפרים המרוקנים מודעים לצורך להתאים את עצמם ואת הטקסטים שלהם לדרישות הקהל המקומי ולמסורת שלו. הם מצנזרים את עצמם ונמנעים מלהשמיע טקסטים שיש בהם מילים גסות, קללות וכו’.1 במקום אלה ניתן למצוא בשירי הראפ המרוקני טקסטים עם הטפות להימנע משימוש בסמים ומעישון. זו אחת הסיבות שזמרי הראפ המרוקנים מגדירים את עצמם כנגזרת של הסגנון המקביל במערב, אבל לא לגמרי זהה לו, ואפילו טוענים כי הם מושפעים יותר מסגנון ההיפ-הופ. לצד זאת הם מדגישים שהם מהווים ביטוי לתהליך הגלובליזציה העולמי. לטענתם, הראפ המקומי מותאם לדרישות הקהל המקומי ומושפע מאד מהתרבות המגרבית העשירה והמיוחדת. זוהי מוזיקה עירונית, מעט גסה ומחוספסת, שבה באים לידי ביטוי הסגנונות המוזיקאליים הייחודיים של האזור (גנאווה, ראיי ועוד), ומשולבים בו ביטויים המאפיינים את השפה העממית-עירונית (המכונה Darija). בשפת המקום נקראת מוזיקה מסוג זה בשם HE-HA… 

בשנת 2003  ייסד אבכרי גוף שנקרא “הפדרציה המחתרתית המרוקנית” (Underground Moroccan Federation). פדרציה זו מארגנת  פעילויות מסודרות עבור אמני הראפ (חזרות, מופעים וכו’) וכן מסייעת לזמרי ראפ צעירים.  אחת המטרות של הפדרציה היא ליצור לגיטימציה לסגנון המוזיקאלי של הראפ בקרב הציבור המרוקני, ולנסות ולמתן את הרגשות השליליים הצצים אצל רבים מקרב אזרחי המדינה  ששומעים מוזיקה בסגנון הזה. 

לטענת אבכרי, באופן פראדוקסלי, דווקא פיגועי הטרור של מאי 2003,2 יצרו פתיחות רבה יותר לקבל את הסגנון הזה, היות וכל הדיון הציבורי במרוקו עבר שינוי רדיקלי. התגובה ברחוב המרוקני לאירועים אלו הייתה לנסות ולהוכיח כי מרוקו היא מדינה פתוחה וחופשית, עם פלורליזם פנימי והתנגדות לכל צורה של טרור, כולל טרור אינטלקטואלי, כפי שהוא הגדיר זאת. לאחר הפיגועים נוצרה תחושה בציבור שצריך להקשיב יותר לצעירים, לשים לב למצוקות שלהם ולאופן שבו הם מבטאים אותן. אחת מן הדרכים בהם מבטאים הצעירים את מצוקותיהם היא כאמור מוזיקת הראפ. 

מוזיקת הראפ המרוקנית הלכה וצברה תאוצה. זמרים ולהקות כמו H-Kayne, Bigg, Fnair, Zanka Flow Darga, Hoba Hoba Spirit הפכו לכוכבים מקומיים. בטקסטים שלהם חבויים גם מסרים פוליטיים וחברתיים, בעיקר אנטי-ממסדיים ואפילו חתרניים. מכאן נובע הנתון שסגנון הראפ, שנראה כמו סגנון ביטוי חדש ומקורי, הפך במהירות לסוגה המוזיקאלית החביבה ביותר על רבים מצעירי מרוקו. 

המאמר מבוסס על חומרים הלקוחים מהאתרים: http://www.zawya.com/default.cfm?cc, 

http://www.Muslim Morocco’s music festivals promote liberties – International Herald Tribune p2.mht 

http://www.In Morocco, music fests draw sounds and fury – The Boston Globe.mht 

http://www.RAP MAROCAIN – RAP ALGERIEN – RAP FRANCAIS,VIDEO CLIP,MP3,INTERVIEW SUR RAP-BLADI_COM__!.mht 

1 דרך אגב, הדבר גם אסור על פי חוק מספר 69, ומי שעובר עליו עשוי להישלח לכלא על פגיעה ברגשות הציבור… 

2   16 במאי 2003 אירעו שני פיגועי טרור קשים בעיר קזבלנקה שבוצעו על ידי מחבלים מתאבדים מרוקנים כנגד מטרות מקומיות. הפיגועים  היו יוזמה של ארגונים מקומיים שהם שלוחות של ארגוני הג’האד העולמי מבית מדרשה של אל-קאעדה.