על לאומיות תורכית ועל פייסבוק

ב-6 במרץ 2007, הודיע בית הדין הפלילי באסתאנבול על חסימת הגישה לאתר “יוטיוב” (youtube) בפני גולשי חברת האינטרנט התורכית, “תלקום” (Telekom). כך, לא יכלו מנויי חברת “תלקום”, ספקית האינטרנט הגדולה בתורכיה, להיכנס לאתר יוטיוב בין ה-7 ל-9 במרץ. הסיבה לחסימת האתר היא סרטון המזלזל באתאתורכּ, מייסדה של הרפובליקה התורכית.

הכל החל על רקע עימותים גוברים והולכים בין גולשים יוונים וגולשים תורכים, עימותים שהחלו ככל הנראה, כבר ב-5 בינואר 2007. ביום זה, העלה גולש תורכי ליוטיוב, סרטון בן שלוש דקות המציג הומוסקסואלים יוונים עם דגלי יוון, דבר שהעלה את חמתם של הגולשים היוונים. בתגובה, העלה גולש יווני סרטון אנימטורי בן 30 שניות ובו נראה אתאתורכ  צובע את שפתיו בליפסטיק. המלחמה, אגב, עוד לא הסתיימה.

העונש על פגיעה ב”תורכיות”, לפי סעיף 301 בחוק העונשין התורכי, יכול להגיע לכדי מאסר של שלוש שנים. סעיף זה, כפי שהוא מוכר כיום, נוּסח ב-1 ביוני 2005, כחלק מהתהליך שקדם לפתיחת הדיונים על קבלתה של תורכיה לאיחוד האירופי.[1] אך דווקא חוק זה, הוא זה שיצר סיטואציה לא קלה עבור תורכיה; הגנה זו על ה”תורכיות” נתפשת בעולם המערבי ובמיוחד בקרב ארגוני זכויות אדם, כ”סתימת פיות” וכביטולו של חופש הביטוי.

לאחר הסרת הסרטון “הפוגעני” באתאתורכּ, אשר בוודאי לא היה זוכה למחצית מאחוזי הצפייה בו לולא הייתה נאסרת הכניסה לאתר, נרגעו הרוחות בתורכיה. אך לא לזמן רב. המלחמות באינטרנט עלו שלב ומרכז הכובד שלהן עבר אל אתר “פייסבוק” (facebook).

בכדי להבין את התהום  הפעורה בין שני העמים, די אם נביט בקבוצות המוקמות חדשות לבקרים כנגד יוון. מעבר לקבוצות ה”רגילות” המכנות את עצמן בשמות כגון “אנו שונאים את יוון”, ישנן קבוצות אחרות שמגייסות גם לא-תורכים למאבקן, תוך הצגת איחודים היסטוריים מפתיעים עם מתנגדי יוון אחרים. כך, למשל, קיימת קבוצה הנקראת: “אני מתערב שאני יכול למצוא מיליון אנשים שאינם אוהבים את יוון” ובה ניתן לגלות שיתוף פעולה תורכי-מקדוני מקורי למדי. סמל הקבוצה הוא דגל יוון ועליו איקס גדול ואדום. דוגמא נוספת היא הקבוצה: “אזרים ותורכים מתאחדים נגד יוונים וארמנים”.[2] לקבוצה זו מצטרפת תת קבוצה בשם: “האם אתה יודע כמה קשים חייהם של המיעוטים ביוון”? וקבוצות דומות אחרות.

אך אם הקבוצות שנזכרו עד כה מונות מספר מועט של חברים, הרי שהקבוצה “אני מתערב שאני יכול למצוא שני מיליון איש שלא מסכימים עם מה שמכונה רצח העם הארמני”, מכילה מעל  70 אלף חברים (די הרבה במונחים של פייסבוק בו קיימות מאות אם לא אלפי תתי קבוצות של לעתים, שלושה-ארבעה חברים). מה הקשר בין קבוצה זו לשנאת יוון? מישהו החליט שהארמנים והיוונים חד הם. סמל הקבוצה הוא דגל ארמניה לצד דגל יוון, ועל שניהם מונח אחר כבוד איקס גדול ואדום. מה שכן, השנאה בין התורכים ליוונים היא הדדית, וניתן למצוא בצד היווני קבוצה בשם “יוונים נגד תורכיה”.

כפי שמוכר לנו היטב מהסכסוך בין ישראל לארצות ערב, שלום בין שתי מדינות הוא דבר אחד ושלום בין שני עמים הוא דבר אחר. נראה שהשנאה התהומית בין התורכים ליוונים איננה עומדת להיפתר, על אף המאמצים לפתרה.[3] מאמצים אלו כללו את הביקור המתוקשר וההסכם המתגבש בין הרפובליקה התורכית של צפון קפריסין לקפריסין הדרומית-היוונית ממרץ 2008  (יותר מ-30 שנה אחרי הפלישה התורכית לקפריסין), שיחות השלום בין שני חלקי האי, ומחוות הדדיות (כמו הסיוע היווני בזמן רעידת האדמה בשנת (1999).

מעניין יותר שהרקע ההיסטורי-צבאי-גיאוגרפי של שנאה זו הוא רק גורם משני. נראה שהאיבה האמיתית היא על רקע דתי, או כמו שהיטיב לבטא זאת תורכי בשם אמראה ילמאז (Emrah Yilmaz) שכתב באחת הקבוצות (הטעויות במקור): “U re almost idiot and fanatic Christians greeks!” – רוצה לומר, לנצח תישארו יוונים נוצרים הרוצים להצר את רגליה של תורכיה המוסלמית.

אם ניקח בחשבון שתורכיה הייתה ב-1999 במקום ה-41 במדד השימוש באינטרנט בקרב מדינות העולם (ונתונה במגמת עלייה תמידית), ניתן להבין שיש באתרים הבינלאומיים בכדי ללמד אותנו יותר מדבר על הסכסוכים ההיסטוריים של תורכיה או על הלכי הרוח בתורכיה, אבל גם ובעיקר על היות האתרים הללו כלי להעצמת הלאומיות ולהדגשת התורכיות, אל מול האיחוד האירופי ועל חשבון קבוצות אחרות.

[1] מסקרי דעת הקהל בתורכיה עולה כי כ-70 אחוזים  מהתורכים מתנגדים לכניסתה של תורכיה לאיחוד. 60% מאמינים שתורכיה לעולם לא תתקבל לאיחוד, 80% מתנגדים לפשרות ולויתורים הנדרשים מתורכיה על ידי האיחוד, בטענה שהם מהווים פגיעה ב”ריבונות הלאומית”. 78.5% מתייחסים לדרישות האיחוד בכל הנוגע לטלוויזיה ולחינוך הכורדי, לרצח העם הארמני ולקפריסין כהפרת הריבונות הלאומית במטרה לפלג את תורכיה.

[2] הצטרפות האזרים מתייחסת למחלוקת בין ארמניה לאזירבייג’אן על החבל נגורנו-קראבך (Nagorno-Karabach). תמונות זוועה מהטבח הארמני באזרים בשנת1991 עדיין נשלחות כמצגות אימה באינטרנט.

[3] יש לציין, שניסיונות ההתקרבות בין המדינות נועדו לאפשר את כניסתה של תורכיה אל האיחוד האירופי.