הילודים למות והמתים להחיות (אבות:ד, כב’) – עיר המתים בקאהיר

עבד אל-עזיז פראג’ קם כל בוקר, שוטף פנים, שותה קפה ויוצא לפתוח את המכולת השכונתית במקום מגוריו.1 התיאור הזה יכול היה להיחשב לשגרתי ולסתמי אלמלא העובדה שפראג’ ובני משפחתו, כמו רבים אחרים בקאהיר, חיים בבית-קברות. אולם, הנתון המעניין בסיפור זה הוא העובדה שבמצרים חיים כ-5 מיליון בני-אדם בבתי קברות. פראג’ ובני משפחתו שייכים לקבוצה זו.

“עיר המתים” הוא הכינוי לאחד מבתי-הקברות הגדולים הממוקם בצפון קאהיר. זהו מתחם המוקף חומה מן התקופה הממלוכית אשר נמצאים בו קברים מן המאה הארבע-עשרה ועד היום. מכיוון שקאהיר היא העיר הגדולה ביותר במצרים בפרט ובאפריקה בכלל (חיים בה למעלה מ-16 מיליון בני-אדם) מעדיפים עניי העיר להתגבר על הצפיפות ועל האבטלה ולעבור לבתי-הקברות המקומיים, שם הם חיים לרוב בחינם. מי שלא התמזל מזלו משלם שכר-דירה של דולרים בודדים בחודש למשפחה אשר משכירה לו את מתחם הקבר של קרוביה.

בין הקברים אנשים מתחתנים, נולדים ילדים, מתים ונקברים. כך נפתח ונסגר לו בכל פעם מחדש מעגל חיים במקום המיושב ברובו דווקא על-ידי מתים. אולם, לא רק מבני מגורים כלולים במתחם “עיר המתים”. לצד המצבות, הקברים והמוזוליאומים קיימים מכולות, שווקים, “מגרשי משחקים” וחיים אשר בעבור תושבי המקום הם רגילים לחלוטין. בעיניהם לא מדובר בית-קברות, אלא בסך-הכול בעוד שכונה בקאהיר הגדולה.

למרות העוני, הצפיפות הגדולה והמוזרות שבסיפור, כפי שהיא משתקפת בעיניים מערביות, ישנם מספר יתרונות לתושבים החיים בעיר המתים. ראשית, השקט הסביבתי – אין כמעט תנועת כלי-רכב במתחם מכיוון שהמעברים מאוד צרים, ולכן אחד ממאפייניה הבולטים של קאהיר, היינו רעש הצופרים, לא מורגש. שנית, תחושת ביטחון – למעט גנבי מתכות אשר מגיעים מידי פעם, נדיר להיתקל בפשיעה ב”עיר המתים”. שלישית, כמעט הכול בחינם – החינוך נמצא מעבר לחומות המתחם; חשמל מלווים מהשכונות שלצד בתי-העלמין; אם רוצים טלוויזיה פשוט מתקינים צלחת לוויין; ומים יש בבית-הקברות עצמו, מכיוון שברוב המוזוליאומים ישנם בארות מים.

האם פתרון הבעיה החברתית הזו נראה לעין? לא ממש. מצרים מנסה להתמודד כבר עשרות שנים עם צפיפות האוכלוסין והאבטלה הקשה. הממשלה מתעלמת מתושבי “עיר המתים” ומפקירה אותם לגורלם, כך שלא ניתן לראות כיצד חייהם של מיליונים ישתנו בעתיד הקרוב.

1 http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1028292.html