הבחירות לפרלמנט הלבנוני יהיו אמנם רק בחודש מאי 2009, אך נראה שהכל עסוקים בהן כבר כעת. שני כוחות עיקריים מתמודדים בבחירות אלו: מחנה ה-14 במרץ הכולל בתוכו את המחנות הפוליטיים אשר התנגדו לנוכחות הסורית בלבנון ואשר קוראים לחקור את רצח ראש הממשלה המנוח רפיק אל-חרירי. מנגד עומד מחנה ה-8 במרץ הכולל את הכוחות אשר תמכו בנוכחות הסורית בלבנון.[1]

הבחירות לפרלמנט מלוּוים, מטבע הדברים, בתעמולה והכפשות הדדיות. בהתחשב בעובדה שבחודש מאי האחרון אירעו התנגשויות דמים בלבנון, אף אחד לא רוצה לקחת סיכונים מיותרים. לכן נעשים כעת ניסיונות לפייס בין שני המחנות על מנת למנוע הישנות של מקרי אלימות. סיבה נוספת לניסיונות הפיוס בין שני המחנות קשורה ביום שאחרי הבחירות. כל צד בטוח בניצחונו ומעוניין להבטיח “שקט תעשייתי”, מצד המחנה היריב, ביום שלאחר הבחירות.

אחד מניסיונות הפיוס המעניינים בלבנון, קשור בסכסוך עתיק יומין בתוך המחנה הנוצרי. כל העדות בלבנון מפולגות בינן לבין עצמן, אך נראה שמבין כולן, העדה המארונית היא המפולגת ביותר. בתוך מחנה זה קיים סכסוך דמים בין מנהיג הכוחות הלבנוניים,[2] סמיר ג’עג’ע, ובין מנהיג תנועת אל-מַרַדַה,[3]סלימאן “טוני” פרנג’יה.

ב-13 ביוני 1978 עמד סמיר ג’עג’ע בראש כוח אשר חדר לבית הקיט של משפחת פרנג’יה בעיירה אִהדִן (דרום מזרחית לעיר טריפולי). מטרת הכוח הייתה להרתיע את טוני פרנג’יה מנהיג המיליציה הצבאית של משפחת פרנג’יה, ולגרום לו לאחד כוחות עם מנהיג הכוחות הלבנוניים דאז, בשיר ג’מיל. [4] אך הפעולה השתבשה ובמהלכה נרצחו טוני פרנג’יה אשתו וירה ובתו ג’האן של (ועמם הכלב המשפחתי). בנוסף נרצחו, בפעולה שלימים נקראה “טבח אִהדִן”, עוד כשלושים מתומכי משפחת פרנג’יה. סמיר ג’עג’ע עצמו, נפצע בפעולה זו, וקיבל טיפול בישראל. בנו של טוני פרנג’יה ולימים מנהיג אל-מרדה, סלימאן “טוני” פרנג’יה, שהיה אז בן 14, שהה באותה העת בבית הספר בבירות.

הרצח שביצע סמיר ג’עג’ע בבני משפחת פרנג’יה גרם לזעזוע רב בלבנון. שכן, משפחת פרנג’יה הינה אחת מן המשפחות החשובות בפוליטיקה הלבנונית. אחד מבניה, סלימאן פרנג’יה, היה נשיא לבנון בין השנים 1975-1970. משפחה זו מתגוררת בזע’רתא שבצפון לבנון ויש לה קשרים טובים עם משפחת אסד הסורית. כמו כן למשפחה מיליציה צבאית אשר הונהגה על ידי טוני פרנג’יה בעת תקופת נשיאותו של סלימאן פרנג’יה. ואולם משפחת פרנג’יה מפולגת גם בתוך עצמה. מאבק זה  קשור בשאלת הנהגת המשפחה. בעקבות המאבק הפנים-משפחתי חלק ממשפחה זו (בהנהגת סמיר פרנג’יה בן דודו של מנהיג תנועת אל-מרדה) משתף פעולה עם הכוחות הנוצריים, וחבר בכוח ה-14 במרץ, לעומת אל-מרדה החברה בכוח ה-8 במרץ.

פעולת אִהדִן אשר נועדה לאחד את המיליציות הנוצריות לכוח אחד תחת הנהגת בשיר ג’מיל, השיגה את התוצאה ההפוכה. היא הביאה לקרע סופי בין משפחת פרנג’יה מצפון לבנון ובין הכוחות הנוצריים והפלגים שהרכיבו אותה ממרכז ודרום המדינה (הפלגים איתה שיתפה ישראל פעולה במלחמת שלום הגליל). מאז קיים נתק בין שני הצדדים והם נאבקו אחד בשני בעת מלחמת האזרחים בלבנון בין השנים 1990-1975. ואולם גם לאחר סיום המלחמה נמשך הנתק בין הצדדים על רקע האיבה ההיסטורית ומחלוקות אידיאולוגיות.

כעת מנסים לגשר בין הצדדים ולהביא לפיוס, אך נראה שהדרך לכך ארוכה. כל צד מתבצר בעמדותיו ולא מוכן להתפשר. ג’עג’ע מעוניין שפיוס בין הנוצרים יכלול פתרון למשבר הפוליטי בלבנון ואת שאלת פירוק נשק “ההתנגדות” (חזבאללה). הוא אף מעוניין להציג לבוחר הלבנוני שתי אפשרויות, או מדינת חזבאללה או מדינת לבנון. כלומר ג’עג’ע מעוניין ליצור חזית נוצרית המתנגדת לחזבאללה. בתגובה אמר סלימאן “טוני” פרנג’יה, שג’עג’ע מעכב את הפיוס בתוך המחנה הנוצרי בכך שהוא מתנה אותו בפתרון המשבר הפוליטי הלבנוני. גורמים נוצריים שתומכים במחנה ה-8 במרץ טוענים כי המטרה האמיתית של השיחות היא לא להגיע להסכם אלא למנוע אלימות בתוך המחנה הנוצרי.[5]

אך נראה כי טבח אהדן ממשיך לתת את אותותיו ולא להרפות מסדר היום של המחנה הנוצרי. ב-17 באוגוסט בחילופי אש בין תומכי הכוחות הלבנונים ובין תומכי אל-מרדה בעיירה בצרמא שבצפון לבנון, נהרגו איש “הכוחות הלבנונים” ואיש תנועת אל-מרדה יוסף פרנג’יה. האחרון, כך על פי השמועות היה זה שירה ופצע את סמיר ג’עג’ע בעת פעולת אהדן (1978).[6]

כאשר המתיחות עדיין גואה והזיכרונות ההיסטוריים צפים ועולים כל פעם מחדש, נראה כי שלום בתוך המחנה הנוצרי לא יגיע במהרה. קשה לגשר על הפערים העמוקים ועל האיבה ההיסטורית. לכן נכון יותר יהיה לומר כי הפלגים בלבנון אומרים: “לא” לפיוס, אך “כן” לאי לוחמה.

[1] מחנה ה-14 במרץ כולל את מפלגת אל-מסתקבל של סעד אל-חרירי, הפלנגות של אמין ג’מיל, הכוחות הנוצריים של סמיר ג’עג’ע ואת המפלגה הסוציאליסטית המתקדמת של וליד ג’נבלאט. מנגד נמצא מחנה ה-8 במרץ אשר כולל את החזבאללה, את אמל, את הזרם הלאומי החופשי של הגנרל המארוני מישל עַוְן ואת מפלגת אל-מרדה של סלימאן “טוני” פרנג’יה. התאריכים בשמות המחנות מתייחסים לשתי הפגנות שנערכו בלבנון. ב-14 בפברואר 2005 נרצח ראש ממשלת לבנון לשעבר, רפיק אל-חרירי. בלבנון החלו הפגנות אנטי-סורית. בתגובה להפגנות אלו כינס ארגון החזבאללה ב-8 במרץ 2005 הפגנת המונים בבירות לתמיכה בסוריה. בתגובה להפגנה זו ארגנו תומכי חרירי ב-14 במרץ 2005 הפגנת המונים נגד סוריה. על שני תאריכים אלו קרויים שני המחנות בלבנון.

[2] הכוחות הלבנוניים הינו הארגון אשר איחד את המיליציות הנוצריות במלחמת האזרחים הארוכה ששררה בלבנון 1975-1990. בתחילה היה הארגון תחת הנהגתו של בשיר ג’מיל. לאחר שהאחרון נבחר לנשיאות ולאחר מכן נרצח החלו מאבקי כוחות על הנהגת הארגון. ידו של סמיר ג’עג’ע הייתה על העליונה והוא הפך למפקד הארגון. הארגון פורק מנשקו על ידי מפקד הצבא לשעבר מישל עון. כיום הכוחות הלבנוניים הינה מפלגה פוליטית לא חמושה.

[3] אל מרדה הינה מפלגה נוצרית. היא קרויה על שם שבט אל-מרדה אשר על פי המסורת הנוצרית-לבנונית היה השבט אשר התנגד לפלישה הערבית מוסלמית לשטחי לבנון של היום. שבט זה, כך על פי המסורת, הינם שבטים ארמנים אשר הובאו אל האזור על ידי הביזאנטים, במאה השביעית לספירה, על מנת שיילחמו בפולשים המוסלמים. בעבר הייתה תנועת אל-מרדה מיליציה חמושה, אשר הוקמה בידי משפחת פרנג’יה. עם השנים, ולאחר פירוק רוב המיליציות מנשקן, היא הפכה להיות מפלגה פוליטית לא חמושה.

[4] בשיר ג’מיל, בנו של פיר ג’מיל מייסד מפלגת הפלנגות, היה המפקד הראשון של הכוחות הנוצריים. הוא היה מנהיג כריזמטי אשר זכה להערצת רבים בתוך המחנה הנוצרי. לימים נבחר לנשיאות לבנון, אך נרצח זמן קצר לאחר שנבחר. לאחר הירצחו, נתמנה אחיו הבכור, אמין ג’מיל לנשיא לבנון.

[5] ראו: www.nowlebanon.com/Arabic/Sub.aspx?ID=61573

[6] http://www.aawsat.com/details.asp?section=4&article=487351&issueno=10887