למרות מעורבותם של ארגונים בינלאומיים וארגונים חוץ ממשלתיים במרוקו, מסרבים שלטונות מרוקו לרשום שמות בשפה הברברית אמזיג על מסמכים רשמיים כלשהם, כולל תעודות זהות.

מרוקו היא מדינה מגוונת מבחינה חברתית ואתנית: חלק מאוכלוסייתה הוא ממוצא ערבי וחלקה ממוצא ברברי. הערבים, שכבשו את מרוקו בעת הכיבושים הגדולים של המוסלמים מחצי האי ערב בשנת 638, הביאו עימם את שפתם ותרבותם. רובם התיישבו לאורך החופים של מרוקו, חוף הים התיכון והחוף האטלנטי, ומהם גם מוצאו של בית המלוכה המרוקני המיוחס גנטית לנביא מֻחמד. הם נחשבים מזה מאות שנים לאליטה המקומית.

הברברים, תושביה המקוריים של מרוקו שהתאסלמו בעקבות הכיבוש, התרכזו בהרי האטלס, האנטי אטלס והמדבר הסהארי. מאז ועד היום מתחולל תהליך של מיזוג  בין התרבויות, אך במקביל שמרו הברברים על ייחודם ועצמאותם התרבותית. הם הקפידו לשמר את המסורות השבטיות המרכזיות שלהם, טקסים ומנהגים, ובעיקר את שפתם המקורית תוך שהם מקפידים להשתמש בשמות העתיקים. החברה הברברית אינה עשויה מקשה אחת, היא מחולקת לשלוש קבוצות שהגדולה והבולטת שבהן היא האמזיג.

במסגרת ניסיונות המיזוג בין הערבים לברברים קיים היה נוהג על פיו המלך נושא לאישה את אחת מבנות המנהיגים – הקאידים – הברברים, רובם מבני האמזיג. בשני העשורים האחרונים חלה התעוררות ממשית אצל בני התרבויות הברבריות, קמו להם ארגונים מייצגים – חלקם במרוקו ורובם באירופה – המנסים להביא להכרה בשונותם וייחודם התרבותיים, וללחוץ על בית המלוכה לבטל את האחידות שהוכרזה עם העצמאות (1956) ומִיצבה את התרבות המרוקנית-ערבית כתרבות היחידה במרוקו. צעירים ברברים רבים מנסים, למשל, לרשום את שמותיהם המקוריים2 בתעודות הזהות ובמסמכים רשמיים ונתקלים בסירוב מוחלט לבצע את הרישום.

שר הפנים המרוקני, שכיב בנמוסא, טוען כי לא מדובר באפליה ובכל מקרה אין לגוף הרשמי הממונה על הרישום3 כל הנחיה שלא לרשום שם כזה או אחר. הוא מצטט את סעיף החוק הנוגע לעניין, ובו “איסור לרשום שמות שאינם בעלי אופי מרוקני מקורי, שם המהווה שם משפחה, כזה המורכב מיותר משני שמות פרטיים, שם של עיר, עיירה או שבט…”.[1] אולם מעדויות רבות שנאספו מבני משפחות ממוצא אמזיג עולה כי במקרים רבים הסירוב נשען על אותו סעיף בחוק אך נשמע שרירותי למדי. לראיה: מתוך 88 מקרים של שמות מסורבים, עליהם ערערו משפחות בשנת 2007, 75 שמות הוכרו ונרשמו לבסוף.

האם יתכן כי הטענה שהשמות משפת האמזיג אינם מתאימים להוויה המרוקנית, נובעת מהחשש של שלטונות מרוקו מפני התעוררות תרבותית של הברברים אשר תוביל להתעוררות פוליטית? במדינה בה הסטטיסטיקה הרשמית אומרת כי הברברים הם 40% מהתושבים, אולם המרוקנים עצמם טוענים כי הברברים הם 60%, זה בהחלט יתכן.

2 שמות כגון: Bahac, Damya, Diyia, Mayssa, Guraya, Yuba, Ijja, Aderfy, Amzin, Idir, Massinissa, Tihia, Tinass, Taynust, Sifaw, Massin

3 The High Commission for Civil Status

[1] חוק מספר 37-99.