על פי הסקרים שמפרסם “המרכז הפלסטיני למחקרים מדיניים וסקרים”,1 התאפיינה דעת הקהל הפלסטינית במחצית הראשונה של שנת 2009 בשתי מגמות מנוגדות. בעוד שעד חודש מרץ (ככל הנראה תחת רישומו של מבצע “עופרת יצוקה” בעזה) ניכרה עליה מסוימת בתמיכה בחמאס ובעמדותיה, הרי שבשלושת החודשים שבאו לאחר מכן, ניכרה נסיגה מתמיכה זו. כך או כך, הציבור הפלסטיני ממשיך להיות פסימי ומודאג מהמצב בשטחי “הרשות הפלסטינית”, נוכח המשך המאבק הפנים פלסטיני והקשיים הכלכליים. למעלה מרבע מהאוכלוסייה אף מעוניינת להגר מהשטחים. נמשכת השניוּת ביחס הפלסטינים לתהליך המדיני – רוב מכריע של הציבור הפלסטיני ממשיך לתמוך בתהליך השלום ובה בעת לצדד בביצוע פיגועים נגד ישראל. הציבור הפלסטיני חצוי בשאלה האם להכיר בישראל כמדינה יהודית ואם יושג הסדר קבע בכל הסוגיות. בכל מקרה הציבור הפלסטיני תומך בפתרון של שתי מדינות.

המחצית הראשונה של שנת 2009 הייתה רצופה באירועים אשר השפיעו על דעת הקהל הפלסטינית. האירוע המרכזי היה מבצע “עופרת יצוקה” אשר חידד את הדיון הפנים פלסטיני לגבי מדיניות החמאס ומידת יכולתה לשלוט ברצועת עזה. אירועים נוספים הראויים לציון הם הבחירות בישראל והקמת ממשלה חדשה בראשות בנימין נתניהו; תחילת כהונתו של הנשיא אובמה; כשלון מאמצי המצרים לפייס בין הפת”ח לחמאס; החמרה במצב הכלכלי ברצועה על אף הבטחות הסיוע הבינלאומי והבינערבי בועידת שארם (2 מרץ); הרחבת הפעילות של גורמי הביטחון הפלסטיניים ביהודה ושומרון.

היבטים פוליטיים פנים פלסטיניים

בסקר שפורסם במרץ 2009, לאחר מבצע “עופרת יצוקה”, חלה עליה בתמיכה במנהיג החמאס אסמאעיל הניה מ-38 אחוזים בדצמבר 2008 ל-47 אחוזים. התמיכה ביושב ראש “הרשות הפלסטינית” מחמוד עבאס ירדה מ-48 אחוזים ל-45 אחוזים. בסקר שפורסם ביוני 2009 חזר הציבור להביע את תמיכתו בעבאס (49 אחוזי תמיכה) בעוד שהתמיכה בהניה הצטמצמה במידת מה והגיעה ל-44 אחוזים.2 יצוין שלפי הסקרים, לו הייתה הבחירה בין מרואן ברע’ותי לאסמאעיל הניה, היה ברע’ותי זוכה בתמיכה משמעותית וגורפת (למעלה מ-60 אחוזים). הציבור הפלסטיני גם מעדיף את ברע’ותי על פני עבאס כמנהיג הפת”ח.

הניה זוכה לתמיכה ציבורית גבוהה יותר דווקא ביהודה ושומרון לעומת עזה, וכן בקרב נשים, דתיים, מתנגדי תהליך השלום, שכבות גיל מעל גיל 47 ואנאלפאבתים. עבאס לעומת זאת, זוכה לתמיכה גבוהה יותר ברצועת עזה, ואף בקרב גברים, כאלה המציגים עצמם “דתיים במידה מסוימת”, תומכי התהליך המדיני, צעירים, אקדמאים ומועסקים בסקטור הציבורי.

מהסקר שפורסם בחודש יוני עולה כי הציבור הפלסטיני תומך בתנועת הפת”ח והפער בין התנועות לטובת הפת”ח גדל מעט (41 אחוזי תמיכה בפת”ח לעומת 33 אחוזי תמיכה בחמאס) ביחס לסקר שפורסם בחודש מרץ (40 אחוזי תמיכה בפת”ח מול 33 אחוזי תמיכה בחמאס). עם זאת, תמיכה זו איננה משתווה לתמיכה אותה קיבלה תנועת הפת”ח לפני מבצע “עופרת יצוקה” ולפער שהיה אז בין שתי התנועות (42 אחוזי תמיכה בפת”ח לעומת 28 אחוזי תמיכה בחמאס).

אחוז הנשאלים אשר הביעו שביעות רצון מתפקוד ממשלת הניה גדול משל אלו המרוצים מממשלת פיאצ’, זאת בין היתר בשל תפיסת מוסדות “הרשות הפלסטינית” בעיני הציבור כמושחתים. בסקר שפורסם ביוני גרסו למעלה מ-30 אחוזים שממשלת הניה היא ממשלה לגיטימית ואילו 26 אחוזים ראו בממשלת פיאצ’ ממשלה לגיטימית.3 זאת, לעומת 34 אחוזים ו- 25 אחוזים בהתאמה בסקר שפורסם במרץ. יצוין כי בסקר שפורסם בדצמבר 2008 זכתה ממשלת פיאצ’ לתמיכה של כ-30 אחוזים, אשר עלתה על התמיכה בממשלת הניה (28 אחוזים).

רוב הציבור (למעלה מ-60 אחוזים) סבור שניצחון חמאס בבחירות לנשיאות ולפרלמנט עלול להיות כרוך בהשלכות מדיניות וכלכליות חמורות עבור הפלסטינים ולבסס את הפיצול בין יהודה ושומרון לרצועה. מחצית מהציבור הפלסטיני מתייחס (בסקר שפורסם ביוני) בחיוב לתפקיד שמילאו הניה ותנועת החמאס (וכן למדינות שעמדו לצדם כמו איראן וסוריה) במהלך פעילות צה”ל ברצועה. זאת לעומת רק רבע מהציבור הפלסטיני מתייחס בחיוב לתפקיד שמילא מחמוד עבאס וכשליש מהציבור רואה בחיוב את התפקיד שמילאה תנועת הפת”ח. עם זאת, למעלה מ-70 אחוזים מהציבור ציינו בסקר שפורסם במרץ כי המצב ברצועת עזה גרוע יותר ממה שהיה לפני “עופרת יצוקה”, כאשר כ-80 אחוזים מתושבי הרצועה מצביעים על הרעה במצבם. למעלה מ-75 אחוזים תומכים בחזרה לשקט שהיה לפני המבצע. הפלסטינים מציבים את איחוד עזה ויהודה ושומרון בראש סדר העדיפות הלאומי הפלסטיני, אחריו את החזרת השקט ופתיחת המעברים בעזה ולבסוף את שיקום עזה.

היבטים חברתיים וכלכליים

כ-74 אחוזים מהציבור הפלסטיני סבורים (בסקר ביוני) כי המצב בעזה רע עד רע מאוד. זאת לעומת 48 אחוזים המגדירים את המצב ביהודה ושומרון כרע עד רע מאוד (למעלה מ-31 אחוזים מציגים את המצב ביהודה ושומרון כטוב). בסקר שנערך במרץ (לאחר “עופרת יצוקה”), כ-83  אחוזים מהציבור הפלסטיני הציגו את המצב ברצועה כרע עד רע מאוד ו-41 אחוזים מהאוכלוסייה סברו כי המצב ביהודה ושומרון רע עד רע מאוד (25 אחוזים הגדירו את המצב ביהודה ושומרון כטוב). הפער בין המצב החברתי-כלכלי בעזה לבין זה שביהודה ושומרון כפי שעולה מנתוני הסקר משתקף גם בנתונים הכלכליים. רוב מכריע של הציבור הפלסטיני (68 אחוזים) מאמין כי מוסדות הרשות הפלסטינית תחת שלטון מחמוד עבאס הינם מושחתים. מחציתם אף מאמינים כי השחיתות תמשיך להתרחב.

כ-36 אחוזים מהציבור הפלסטיני מציינים שמצב הדמוקרטיה וזכויות האדם תחת שלטון עבאס הינו גרוע עד גרוע מאוד (כ-35 חושבים שהמצב טוב), וכ- 40 אחוזים מציינים שמצב הדמוקרטיה תחת שלטונו של הניה הינו גרוע עד גרוע מאוד (כ-30 אחוז חושבים שהמצב טוב). כ-45 אחוזים מהנסקרים (ביוני) מציינים שהם חוששים לביטחונם האישי (בעיקר בשל העימות בין הפלגים) לעומת 55 אחוזים שציינו כי הם חשים מוגנים. בסקר במרץ ציינו 49 אחוזים שהם חוששים לביטחונם, לעומת 50 אחוזים שחשו מוגנים. העלייה בקרב אלה החשים מוגנים באה לידי ביטוי הן ביהודה ושומרון והן בעזה. 26 אחוזים מהציבור הפלסטיני הביעו את רצונם להגר על רקע המצב הפוליטי, הביטחוני והכלכלי, לעומת 74 אחוזים שאינם מעוניינים בכך. ברצועה מגיע אחוז המעוניינים להגר לכ-33 אחוזים ואילו ביהודה ושומרון עומד שיעורם על 22 אחוזים.

התהליך המדיני

העמדות הפוליטיות של הציבור הפלסטיני לא השתנו בצורה משמעותית לאורך התקופה. רוב מכריע של הציבור הפלסטיני ממשיך לתמוך בתהליך השלום (למעלה מ-60 אחוזים) ובה בעת לצדד בביצוע פיגועים נגד ישראל בתחומי “הקו הירוק”. היקף התמיכה בהכרה בישראל כמדינת העם היהודי לאחר הקמת מדינה פלסטינית עצמאית והשגת הסדר קבע בכל הסוגיות – אפשרות הנשללת מניה וביה  ע”י ההנהגה הפלסטינית – ירד מעט מ-52 אחוזים בדצמבר 2008 ל-49.5 אחוזי ביוני 2009, בעוד שההתנגדות לכך גדלה מעט בהתאמה מ-46 אחוזים ל-49 אחוזים.  רוב הציבור (61 אחוזים) תומך בפתרון של שתי מדינות וכרבע מהציבור תומך בפתרון של מדינה אחת. כ-70 אחוז מהפלסטינים ממשיכים להיות פסימיים ביחס לסיכוי להקמת מדינה פלסטינית בחמש השנים הקרובות.

סיכום

ככל שמתפוגגים רישומיו המיידים של מבצע “עופרת יצוקה” בעזה בדמות ההתיצבות לימין “הצד הפלסטיני הלוחם”, משקפים נתוני הסקרים את תמונת המציאות כפי שמצטיירת בעיני הפלסטינים מזה זמן וביתר שאת על רקע החרפת המצב בעזה, הפיצול בין יהודה ושומרון לבין רצועת עזה ותוצאות הבחירות בישראל. כך ממשיכים הפלסטינים להיות מוטרדים בעיקר מכשלון המאמצים לפייס בין החמא”ס לפת”ח ומהסכנה שמתיחות זו יוצרת באשר לבטחונם האישי. נתוני הסקרים גם מבטאים היטב את הפער המתרחב בין המצב כלכלי-חברתי ביהודה ושומרון לעומת המצב בעזה. במקביל, נמשכת הפסימיות באשר לסיכוי לקדם את התהליך המדיני נוכח הקמת ממשלה חדשה בישראל.

1 במאמר זה  אתבסס בעיקר על סקרי “המרכז הפלסטיני למחקרים מדיניים ולסקרים” בראשותו של ד”ר ח’ליל שקאקי ברמאללה ( Palestinian Center for Policy and Survey Research – PCPSR), אשר פורסמו בדצמבר 2008, מרץ 2009 וביוני 2009 (קודם לנאומי הנשיא אובמה ורה”מ נתניהו). מכון זה נחשב למוביל בשטחי הרש”פ ומיוחסת לו אמינות ומקצועיות רבה. המכון מפרסם סקרים בכל שלושה חודשים, ובודק באופן עקבי וסדיר את עמדות הציבור לגבי סוגיות פנים פלסטיניות והתהליך המדיני וכן שואל שאלות מזדמנות בהתאם להתפתחויות בזירה הפלסטינית. המכון פועל בשיתוף פעולה יחד עם מכון טרומן באוניברסיטה העברית בירושלים ומפרסם סקרים משותפים על הלכי הרוח בקרב הציבור הפלסטיני והישראלי.

2 לאחר השתלטות החמאס בכוח על עזה ביוני 2007, 59 אחוזים מהציבור הפלסטיני הביעו תמיכה בעבאס לעומת 36 אחוזים שתמכו בהניה.

3 ממשלת פיאצ’ התפטרה ב-7 מרץ 2009 כמהלך שנועד לקדם את הפיוס בין פת”ח לחמאס ולאפשר הרכבת ממשלת אחדות לאומית. אולם בעקבות כשלון השיחות הוקמה הממשלה מחדש ב-18 מאי השנה ללא גורמים מהחמאס.